לעולם לא התרגשתי ככה מ"סרט ילדים"

מאוד רציתי ליראות סרט היום, היה לי ברור שאני הולכת לחדש של האחים כהן...

אבל כשבאתי להזמין כרטיסים ראיתי שהסרט החדש של ספייק ג'ונז (חיכיתי המון זמן שיצא כבר) כבר יצא ביום חמישי וזה היה ברור שלאחים כהן לא אלך כי ידעתי שספייק לא מסוגל לאכזב אותי ובעיקר כי מאוד רציתי להתרגש. וואו... "ארץ יצורי הפרא" הוא בטוח אחד סרטי הילדים היפים שאי פעם ראיתי. וכמו כל סרט מופתי, אין לו בעצם גיל. כל בן אדם בעל דמיון מפותח ורצון להתרגש ימות על הסרט הזה! הוא פשוט נס.

אני חייבת להתוודות שאת השורה הזאת אני כותבת כבר יום אחד אחרי הסרט.
את הפיסקה הקודמת כתבתי כולי בהתלהבות בשובי מהסרט ובגלל שהייתי עייפה חשבתי שאמשיך היום, ידעתי שיהיה לי קשה להעביר את ההרגשות כאשר החוויה הראשונית של הצפייה כבר עברה... ובזה הרגע אין לי מצב רוח כל כך. אני שומעת את אחד מ"שירי הרפיטים" האהובים עליי (מצורף לינק לפוסט שאתם מוזמנים להריץ תוך כדי הקריאה)השיר הזה ממש משקף את ההרגשה המלנכולית שתקפה אותי הערב.
מה שהכי אהבתי בסרט זה שלא מוכרים לך עולם דמיוני ומושלם - הנופים הם טבעיים לחלוטין, לא מדומיינים, יבשים (ולא שופעי יערות גשם כמו בכל אגדה טיפוסית) הדמויות כל כך אנושיות שזה באמת מ-דהים! אין גבול ליכולת של הסרט לרגש.וכמו שגדי העיר בפניי, ישנן המון הקבלות לחייו של מקס כאשר הוא נמצא בארץ יצורי הפרא, וזה מאוד חכם.
מצאתי את עצמי מזילה דמעות כמעט כל רבע שעה...הפתעתי אפילו את עצמי. בסוף באמת לא יכולתי להתאפק וממש התפרצתי בבכי.מוזר...אני ממש ממש ממליצה לכם לא לפספס את חוויית המסך הגדול כי זה באמת שווה את זה, בנוסף הסרט מלווה בפסקול קסום ומרגש של קרן או (סולנית ה-yeah yeah yeahs)חבל שברגע שניגמר הסרט נידלקו כל אורות האולם והחוויה ניקטעה באופן מאוד אגרסיבי - זה הזכיר לי שאני באולם קולנוע רגיל ולא בסינמטק - שם איכשהו יש עוד כבוד למושג האבוד "חוויית הצפייה" ולא מנחיתים אותך בבת אחת חזרה לכדור הארץ בתאורה ברוטלית...נותנים לך לנחות כמו נוצה ומשאירים לך את כל הכתוביות כשאתה עוד בחושך (על אף שאני חייבת לציין שזה לא מונע מאנשים לקום כמו רובוטים מהמושב ולצאת)ואתה יכול לצאת בקצב שלך ולחזור לעולם שאליו אתה בוחר לחזור.

תודה לספייק ג'ונז שיצר כל כך הרבה יופי עד שהזלתי דמעות מרוב יופי ולא רק מעצב...