גיליתי את גודאר בסביבות גיל 14 וישר התאהבתי בו ובאנה קארינה, השחקנית הראשית של סרטיו עד 1968 כמו כן גם בת זוגתו. זו אחת הסצינות האהובות עליי בקולנוע, שיחה בבית קפה פריזאי בין "ננה" (ננה-ספרו של אמיל זולא)לבין הפילוסוף הצרפתי בריס פארן. השיחה הזאת מאוד השפיעה עליי כשצפיתי לראשונה בסרט בגיל 16,וזאת מפני שכל כך הזהיתי עם הנאמר בנוגע למוגבלותה של השפה...כמובן שזו גם סצנה מרגשת וקסומה כמו הרבה סצינות מסרטיו המוקדמים של גודאר...הסרט יותר ממומלץ לכל מי שטרם ראה!
יום שבת, 5 בדצמבר 2009
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה