ז'אן בודריאר, פילוסוף, סוציולוג, סמיוטיקאי וחוקר תרבות צרפתי (1929-2007) הוא ההוגה המזוהה ביותר עם המחשבה המכונה פוסט-מודרנית. מבין כל כתביו, ספרו סימולקרות וסימולציה שראה אור ב-1981, הוא הטקסט הפוסט-מודרני המובהק ביותר.
הוא מציע להבין את החידוש שבפוסט-מודרנה כאוסף התוצאות שחולל סדר סמיוטי חדש, ארגון חדש של יחסים בין מציאות מיוצגת לסימנים המייצגים או המבטאים אותה. במקום שבו שולט הסדר החדש הזה, המציאות כבר איננה הוויה נסתרת שצריך לחלץ מתוך ביטויים סימפטומטיים שמסתירים אותה ומשבשים את הופעתה אבל גם מאפשרים לפענח אותה. בעידן הפוסט-מודרני, הדימויים שמייצגים את המציאות הם המציאות עצמה, ולא מפני שהם נאמנים למציאות המיוצגת אלא מפני שהתבטל ההבדל בין מייצג למיוצג. בעולם שבו אבדה היכולת להבדיל בין הממשות לייצוג שלה כל הדימויים מקבלים אופן סימולטיבי. לדימוי שנמצא מעבר להבדל בין הממשי למדומה, בתחום שבו חדלה האפשרות לקבוע הבדל ברור ביניהם, קרא בודריאר סימולקרה. הסימולקרה היא בסיסו של הסדר הסמיוטי החדש שמשתלט לדעתו על התרבות המערבית.
לקוח מהכריכה האחורית של "סימולקרות וסימולציה" של ז'אן בודריאר
אם כבר קישרתי את "לחיות את חייה" מפני שזהו הדומיין שלי (כתובת הבלוג) חשבתי שראוי שגם אקשר איכשהו את שם הבלוג "סינקדוכה ניו יורק". כל מי שמכיר אותי יודע טוב מאוד מה אני חושבת על היצירת מופת הזו...באמת שאם הייתי מתבקשת לבחור סרט שהכי השפיע עליי בחיים, ללא ספק הייתי בוחרת בו. מילים לא מסוגלות כניראה להגיע לקצה של ההרגשה שלי לגבי הסרט הזה (ותכלס טוב שכך...) לכן עדיף שפשוט אשתוק.
אתם חייבים ליצפות בו. אבל אני מאמינה שחשוב לצפות בסרט כאשר אתם נמצאים במצב רוח יחסית מאוזן עם עצמכם (כן אני יודעת לרובכם זה עלול להיות בעייתי ולחלקיכם זה עלול ליקרות רק בגיל 70) אשמח מאוד לקבל חוויות צפייה מכם. גם אם זה בעוד שנה...(חיוך)
אה ואגב, הכי רציתי להעלות את הסוף של הסרט כי זה הסוף הכי מרגש (טוב נו, אחד מהם...) שאי פעם ראיתי אבל ריחמתי על מי שטרם ראה את הסרט...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה